אז מה עושים בעיר ניקוסיה (Nicosia)? כל מה שצריך לדעת על ניקוסיה למטייל הישראלי

שגרירות ישראל בניקוסיה

שעות פתיחה
ימים ב’ – ו’ 09:00 – 12:00.
כתובת
4 Gripari st
טלפון
+(357)-0-369500
פקס
+(357)-22-663486
דוא”ל
info@nicosia.mfa.gov.il

בית המרחץ הגדול – Buyuk Hamam

חמאם תורכי (בטורקית: בויוק חמאם) הבנוי בסגנון גותי מהמאה ה-14. זהו בניין מימי הביניים, שהוסב להיות חמאם כשהתורכים השתלטו על האזור במאה ה-16. ארכיאולוגים יוכלו למצוא בבניין זה שכבות על גבי שכבות, שהלכו והגביהו את הבניין. היום זהו החמאם הגדול של לפקושה.

כתובת
הכניסה לחמאם מרחוב M. Irfan

החאן הגדול – Buyuk Khan

החאן הוא אכסניה לאורחים מהמאה ה-16. בנה אותו Muzaffer Pasha, השליט העות’מאני הראשון של קפריסין. הוא בנוי במתכונת של מצודה. הבריטים השתמשו בחאן הזה בתור בית הסוהר המרכזי של ניקוסיה. החלונות בחאן הם תמיד גבוהים מאד וקטנים מאד, משום שהסוחרים העשירים שהתאכסנו בו היו תמד מושא לסקרנות, והם ביקשו לשמור על פרטיותם מפני הצצות של סקרנים. בחצר הפנימית ניצב מגדל מתומן ומעוטר, שלמרגלותיו מזרקה. החדרים התחתונים מיועדים לאורוות שבהן איכסנו את סוסי הסוחרים. הסוחרים עצמם ישנו בקומות העליונות. החאן יכול היה להכיל 67 מתאכסנים, אבל מים חמים לא היו להם. בשנת 1982 החלו בשיפוצו ובשיחזורו של החאן הגדול.

כתובת
רחוב Asmaalti

חומות העיר ושער גירנה – City Walls and the Girne Gate

חומות העיר העתיקה של לפקושה נבנו על ידי הוונציאנים במאה ה-16, ולמרבה האירוניה שימשו הגנה נגד התורכים התוקפים. החומות נבנו בשימוש משני מאבני הארמונות של ימי הביניים הקדומים. בחומה נותר שער גירנה הוונציאני. במאה ה-19 שיפצו אותו התורכים והוסיפו לו את המבנה המרובע שכיפה מתנוססת על ראשו. במהלך השיפוץ נמצאה כתובת אבן ונציאנית, שאותה קבעו התורכים בראש השער. במאה ה-20 ביקר במקום מלך אנגליה ג’ורג’ החמישי, ולכבודו פרצו את השער והרחיבוהו כדי לסלול את הדרך החדשה לעיר, וקבעו גם כתובת נושאת תאריך. גם כתובת תורכית המצטטת פסוקי קוראן קבועה במקום. ליד השער ניצב פסלו של מוסטפא כאמל, הוא אתא תורכ, מייסד תורכיה המודרנית. בינו לבין השער תותחי ברזל, שכמוהם פזורים גם בתוך החומות ובעוד מקומות באזור השער. על כמה מהם ניתן לראות את סמל הכתר הבריטי. התותחים האלה נעשו בימי מלכותו של ג’ורג’ השלישי במאה ה-18, והשתמשו בהם נגד נפוליאון.

מסגד סלימיה – Selimiye Mosque

לשעבר כנסיה ביזנטית בשם האגיה סופיה (Hagia Sophia, חוכמה קדושה). על תוואי הכנסיה הביזנטית בנו במהלך המאות 14-13 את הכנסיי הגותית היפה. הכנסיה סבלה נזקים מכמה רעידות אדמה ועברה שיקומים על ידי הגנואזים במאה ה-14, על ידי הממלוכים במאה ה-15, ועל ידי הוונציאנים בסוף אותה מאה. במהלך השיפוצים נתגלה קברו של המלך הוגו השני במצב מצוין, כשכתרו עדיין מתנוסס על ראשו. השיפוץ האחרון נעשה על ידי ארכיטקטים צרפתים, והוא דוגמה מצויינת לארכיטקטורה הצרפתית של ימי הביניים. לכנסיה יש כניסה מפוארת ומרשימה, והחלונות שמעליה מדגימים היטב את האמנות הגותית.
העות’מאנים לא נגעו בכנסיה עצמה, אלא רק בנו מגדלי תפילה (מינרט) חיצוניים, בדיוק כפי שעשו בכנסיית האגיה סופיה שבאיסטנבול. המבנה הפנימי משמר את הקאפלות של הכנסיה. אולם התפילה לנשים במסגד היה חדר האוצר בכנסיה. הרבה מלכים ונסיכים נקברו בכנסיה בימי הביניים, וקבריהם נשתמרו בתוך אולמותיה.

בית דרוויש פשה – Dervish Pasha Mansion

הבית, שנבנה בראשית המאה ה-19, נמצא בתוך חומות העיר העתיקה. זה היה ביתו של דרוויש פשה. דרוויש פשה היה עורכו של העיתון התורכי הראשון בקפריסין, “Zaman”, שיצא לראשונה בשנת 1891 והיה פופולרי מאד גם בתורכיה. הבית בנוי משתי קומות, הראשונה מאבן והשניה מלבני בוץ. הוא בנוי בצורת האות L, ומקיף חצר פנימית יפה. מבנהו הפנימי אופייני לבתים של המאה ה-19 בתורכיה. הבית הוזנח במשך שנים רבות. בין השנים 1978 – 1988 שיחזרו ושיפצו אותו במימון ממשלת תורכיה. הכוונה היתה להפוך אותו למוזיאון שיציג באופן מובהק את חיי היומיום של האריסטוקרטיה בתורכיה של המאה ה-19. אפשר לראות את המטבח, את חדרי השינה ואת חדרי האורחים וההסבה. הבית כולל גם אוסף מרהיב של רהיטים, כלי בית, בגדים, וכל הנחוץ כדי להציג את החיים. כיום הוא מהווה מוזיאון אתנוגרפי פתוח למבקרים.

שעות פתיחה
ימים ב’ – ו’ 09:00 – 13:00, 14:30 – 17:00, שבת 09:00 – 13:00.
כתובת
Belig Pasha Street
Arab Ahmet quarter

המוזיאון האתנוגרפי התורכי – Turkish Ethnographical Museum

בעבר נקרא המקום בית הדרווישים המרקדים של מוולוויה (Mevlevi Dervishes). המרכז הזה נבנה במאה ה-17 בתמיכתה של גברת עשירה בשם אמין הטון (Emine Hatun) מלפקושה. הוא נועד להיות מקום כינוסם של כת המוולוויה. הכת נוסדה במאה ה-13 על ידי הפילוסוף התורכי מוולנה, ג’לאל אלדין אלרומי (Mevlana Djalal alddin alRoumi), פילוסוף מרכזי באיסלם הצופי, הקבור בקוניה, תורכיה. מקום קברו בתורכיה הוא המרכז העולמי של הדרווישים המרקדים. זה היה מרכז יחיד במינו בקפריסין. בשנת 1925, כשמוסטפא כמאל אתא תורכ ביטל את כל המסדרים הדתיים, הצליח המסדר להתקיים תחת חסות השלטון הקולוניאלי הבריטי. במשך הזמן דעך המקום וחרב. נשארו רק המסגד הראשי (Semahane) והמאוזוליאום (Turbe) הצמוד אליו.
אחרי שנולדה קפריסין התורכית, נשלח למקום האחראי על המוזיאון בקוניה כדי לייסד במקום את המוזיאון של הדרוושים המרקדים. המוזיאון הנוכחי נפתח למבקרים בשנת 1963. האולם הראשי המרוצף בעץ שימש בתור מקום הפולחן והריקוד האכסטטי של הדרווישים. בחדרי התצוגה של המוזיאון מוצגי פולקלור רבים המעידים על מנהגיהם ובגדיהם של הדרווישים, כלי הנגינה שלהם, כלי שתיה והאוכל שלהם. כמו כן כתבי יד מאויירים, מצבות וכתובות מן התקופה העות’מאנית (1878-1570). במאוזוליאום מוצגות 16 מצבות של נכבדי הכת, מעוצבות וחרוטות. בראש כל מצבה חרוטה המצנפת הדרווישית הידועה. על יד השער נמצאים מזרקה וסביל (מעין ברז המספק מים, מתקן המצוי בכל ארצות המזרח, כולל בארץ ישראל) המספקים מי שתייה לעוברים ושבים כנהוג בכל ארצות המזרח.

כתובת
על יד שער גירנה (Girne Gate).

השוק המקורה (בדסטן) – The Bedesten

המבנה היה כנסיה גותית מהמאה ה-14. תחת שלטון ונציה היה המקום למרכזו של הפטריארך האורתודוכסי. הכנסיה נודעה בשם “ניקולא הקדוש”. תחת שלטון העות’מאנים הוסב המקום להיות שוק מקורה לממכר טקסטיל. בדסטן פירושו בתורכית שוק מקורה. נשתמרו בו מהמבנה המקורי דלת הכניסה הצפונית, המדגים אמנות גותית, ומבני קבר אחדים. נוסף לשוק המקורה נמצא בלפקושה גם שוק פתוח, מעין מדרחוב שבו אפשר ליהנות מכל מנעמי הארץ כגון הסוז’וק, מאכל תורכי עממי העשוי ממיץ ענבים שטובלים בו אגוזים ומקשים אותו, ומצוי גם בארצות כמו גרוזיה וארמניה.

כתובת
מצדו הדרומי של מסגד סלימיה.

חוויה בקפריסין מתחילה כאן

שינוי גודל גופנים
ניגודיות