קפריסין התורכית (הטורקית) – צפון קפריסין למטייל

לפניכם מספר מקומות, ערים, אטרקציות ואתרי תיירות חשובים ברחבי קפריסין התורכית (הטורקית) שזה למעשה צפון קפריסין

בואז – Bogaz

כפר דייגים יפה היושב על הקצה הדרומי של לשון היבשה קרפס (Karpas). האמת היא שלאור התיירות המתחזקת, המקום הפך יותר לכפר דייגי תיירים מאשר לכפר דייגים של ממש. יש בו שש מסעדות דגים, חוף רחצה מקסים ושני בתי מלון. הכפר הוא נקודת מוצא טובה לטיולים בלשון היבשה ולרחצה בחופיו. חמישה ק”מ מזרחית מבואז ניצבים שרידיו של מבצר סטרונגילוס (Strongylos), מגדל שמירה ביזנטי שנתפס על ידי האבירים הטמפלרים במאה ה-12.

כתובת
25 ק”מ צפונית לפמגוסטה.

בלפייס – Bellapais

כפר קטן הסמוך לסנט הילריון ולקירניה, ויושב על קו הרכס. זהו כפר שבו כאילו הזמן בו עצר מלכת, מעשה מרכבה מדהים של סמטאות צרות ומתפתלות המשקיפות על אחד הנופים היפים ביותר של קפריסין. את הכפר איווה למשכן הספר האנגלי לורנס דארל, אחיו של הסופר האנגלי הידוע יותר, ג’רלד דארל, שדווקא העדיף לגור באיי יוון. לורנס דארל קנה לו בית בכפר ואהב לשבת בצל עץ הלימון שבמרכזו. הכפר הזה הונצח בספרו של לורנס דארל “לימונים מרים”, המתאר את קפריסין ומאבקה לעצמאות בשנות ה-50. מאז מטפח הכפר את פולחן לורנס דארל שגם מביא לו תיירים והכנסה.
במרכז הכפר ניצבות שתי האטרקציות העיקריות שלו זו לצד זו: עץ הלימון, הוא “עץ העצלות” המפורסם, שכל מי שיושב לנוח בצילו מיד מרגיש שתוקף אותו חשק עז לשבת בטל, לנמנם קמעא ופשוט לא לזוז מהמקום, שבצילו ישב גם לורנס דארל, ושלט גדול אמנם מעיד על כך. לידו מצודת מנזר בלפייס, העומד חרב, אבל בחן רב, וקורא לעצלנים לסייר בו לפני שיירדמו. המנזר צופה אל כל קו החוף של צפון קפריסין ונחשב לאחד המבנים הגותיים היפים של קפריסין, ואולי של כל המזרח הקרוב. המנזר מכונה “מנזר השלום”, ונבנה במאה ה-12 על ידי השושלת הלוזיניאנית. הוא מכיל כנסיה וחדרי מנזר, המרוכזים סביב חצר פנימית.
ליד המצודה והעץ מסעדות לתיירים. יפה לטייל בכפר לעת ערב, להספיק לראות את המראות עדיין באור הדמדומים, ואחר כך להישאר ולבלות במסעדות המספקות לאורחיהן אוכל ים-תיכוני, ולמעוניינים גם מופעים של ריקודי בטן. בלפייס מארחת מדי שנה פסטיבל למוסיקה, בו משמיעים בעיקר מוסיקה מקומית, אבל גם מארחים מדי פעם את המופע של האופרה “אותלו” מאת ורדי, להזכירכם שעלילת המחזה והאופרה התרחשה לא רחוק מכאן, בפמגוסטה.

גוזליורט – Guzelyurt (Morphou)

עיר שוק מרכזית בדרום קפריסין התורכית. העיר אינה מתויירת כמעט, ודווקא לכן כדאי לבקר בה ולראות מראות אותנטיים. היא ממוקמת בלב האזור החקלאי ביותר בקפריסין התורכית, וניזונה ממי הגשמים והמעיינות היורדים אליה מהרי הטרודוס (Troodos) השוכנים לדרומה. האזור ידוע ביותר בפירות ההדר שלו, שרובם מיועדים ליצוא והיתר למיצים. בגוזליורט יש מוזיאון לטבע וארכיאולוגיה, שוק מקורה, כמה כנסיות מעניינות ומסגדים חדשים. בעיר פארק גדול הקרוי על שמו של אתא תורכ, שבו אפשר לשבת לנוח ולאכול.
קצת דרומה מגוזליורט נמצאת העיר הקטנה והציורית לפקה (Lefke), שבקירבתה מכרות נחושת, וכן חורבות סולי (Soli) הרומית. פירוש שם העיר “ארץ יפה”, ואכן, כל האזור שבין קירניה לגוזליורט, הוא מערב קפריסין התורכית, הוא אזור חקלאי פורה וירוק, הזרוע כפרים. כדאי בדרך להיכנס לכמה מהם, למשל לאדרמיט (Edermit), קרמן (Karaman, עם חנויות סלים יפות), אלסנג’ק (Alsancak), לפטה (lapta) קרישיקה (Karsiyaka, שבה מנזר נטוש וכנסיה עזובה). על הכביש פזורות חנויות גדולות לממכר קרמיקה ושטיחים.

מבצר קנטרה – Kantara Castle

המזרחי מבין שלושה מבצרים המתנוססים על הרי קירניה. מבצר קנטרה מתנשא לגובה של 700 מטרים מעל לפני הים, והוא שולט מגבוה על הכניסה ללשון היבשה קרפז (Karpaz) ומישור מסריה (Mesaria). המבצר נזכר לראשונה רק בכתבים משנת 1191, כשריצ’רד לב-הארי כבש את האי. בתקופות של שלטון הלוזיניאנים והוונציאנים המבצר נזכר לעתים תכופות. מאז שימש המבצר מקום מפלט לכל מיני נסיכים שמרדו או נמלטו מהכובשים הרבים שפקדו את האי. כשהוונציאנים שלטו באי איבד המבצר מחשיבותו בשל ריחוקו מהים. הסיור במבצר מעניין, וניתן לראות בו את קווי ההגנה, את מעונות החיילים ואת מגדלי השמירה.

מצודת סנט הילריון – St. Hilarion

המצודה המרשימה היושבת דרומית לקירניה, נקראת על שם אחד מ-300 קדושים נוצרים שנמלטו מארץ ישראל לקפריסין במאה השביעית, לאחר שהערבים כבשו את ארץ ישראל. לאחר שהגיע הילריון לקפריסין הלך להתבודד בהרים. לטענתו של נוסע אנגלי מהמאה ה-14 שביקר במצודה, שרידי עצמותיו נמצאו “במצב המתאים להתפלל אליהם”. המצודה עצמה, הממוקמת על צוק ענק, נבנתה על ידי הביזנטים במאה ה-10 כדי ליצור קו הגנה ביחד עם עוד שתי מצודות, קנטרה ובופוונטו (Buffavento). האיזכור ההיסטורי הקדום ביותר הקשור למצודה הוא מימי ריצרד לב-הארי במאה ה-12, שהעביר אותה לידי הנסיכים הצרפתים מבית לוזיניאן. בסוף המאה ה-15 עבר השלטון לידי הוונציאנים. כל שלטון בתורו שיפץ, הרחיב, הוסיף וביצר. כל שלטון בתורו ידע עלילות גבורה, מלחמה, תככים ומזימות שהתרחשו בין כתלי המצודה הזאת. כשהוונציאנים כבשו את קפריסין הם סמכו יותר על ערי החוף והנמל בהגנה על האי, והמצודה נזנחה.
מעניין ומרתק לטייל בין כתלי המצודה, לאחר שעולים עליה תלולה ומפרכת אל ראש הצוק. במצודה שלושה חלקים: הכניסה הראשית וכל קו ההגנה הקדמי נבנה על ידי הביזנטים במאה ה-11. החלק הנמוך של המצודה היה בשימושם של החיילים והסוסים. החלק האמצעי הכיל את הארמון המלכותי, את המטבח ואת הכנסיה. הכניסה לחלק העליון היא שער לוזיניאני וחצר גדולה ופתוחה. אחת מנקודות הצפיה היפות ביותר היא דרך חלון המלכה, חלון המעוצב בסגנון גותי בקומה השניה בארמון המלכותי. בראש המצודה מגדל הקרוי מגדל הנסיך ג’ון. הנוף הנשקף משם הוא ייחודי ומרהיב, הרים ומצוקים ירוקים מסביב והדרך המתפתלת אל המצודה.

סלמיס – Salamis

העיר הרומית העתיקה סלמיס היתה בירת קפריסין במאה ה-11 לפני הספירה. מכאן ואילך לא פסחו עליה כל גלי הכיבושים שעברו על קפריסין האי. העיר העתיקה משתרעת לחוף הים ועדיין לא כולה נחפרה, ועדיין אוצרות רבים טמונים בחולותיה. בחפירות נתגלו מטבעות זהב מהמאה הרביעית לפני הספירה. כן נמצאו שרידי גימנזיום שבו עמודים יפים מימי טריינוס ואדריאנוס, הקיסרים הרומים מן המאה השניה לספירה. את העיר פקדו כמה רעידות אדמה שהמיטו הרס, אבל תמיד היה מי ששב ושיפץ. בתיאטרון הרומי שבה יש 50 שורות מושבים, שבהם 15 אלף מושבים. העיר הענקית שהקיפה את התיאטרון היתה בנויה מבני שיש מפוארים, ובהם גם פסלים רבים. הפסלים ידעו הרס וחורבן, כשהאוכלוסיה התנצרה וניפצה את הפסלים העירומים. למעשה, השמידו הנוצרים כמעט כל זכר לאמנות פגאנית. כידוע, הרומים היו חובבי מרחצאות, וכך ניתן לראות בעיר את שרידי המרחץ הרומי, שכלל את האולם הגדול שבו מרחצאות חמים, את האולם שבו נהנו הרומים ממרחץ אדים, ואת המרחצאות הקרים. כשהתנצרו הרומאים והפכו לביזנטים, הקימו בעיר כנסיות. בסלמיס נותרו שרידי שתי כנסיות ביזנטיות שהיו הגדולות ביותר בקפריסין. כשהערבים כבשו את קפריסין, נהרסה העיר, נזנחה והתכסתה בחול. רק בשנת 1952 התחילו בחפירות מסודרות. החול שכיסה את העיר במשך מאות שנים הציל את שרידיה והם נשתמרו יפים ושלמים. המטייל בה היום ממש יכול לראות עיר על כל מוסדותיה, בדומה מאוד לפומפיי שנשתמרה מתחת לאפר הוולקני של הווזוב.
אחת האטרקציות מושכות הלב ובסלמיס הוא בית השימוש הציבורי. ביוון וברומא נהגו ללכת לשירותים ציבוריים ולשבת שבת אחים גם יחד, להעביר את הזמן בנעימים בשיחת רעים ללא מחיצות בין המשתמשים. גם באפסוס שבתורכיה יש בית שימוש דומה. לרגלי המשתמשים היתה תעלה ובה מים זורמים, שבהם ניקו המשתמשים את אחוריהם לאחר הפעילות המהנה. אפשר גם היום לשבת על המושבים שבאמצעם פתח עגול ולשוחח בנעימים, רק רצוי שלא להשתמש בהם לשימוש המקורי.

כתובת
חמישה ק”מ צפונית מפמגוסטה.

חוויה בקפריסין מתחילה כאן

שינוי גודל גופנים
ניגודיות