פמגוסטה (Famagusta) קפריסין הטורקית נחשבת עיר רפאים – קצת רקע, מידע, טיפים והמלצות למטיילים הישראלים. פמגוסטה צפון קפריסין – שווה ביקור!
עיריית קייאקוי נמצאת בהריסות, תושביה ברחו בשנת 1974 כאשר העיר פמגוסטה הייתה תחת שליטה טורקית. כאשר הקפריסאים היוונים נאלצו לברוח מכוחות הפולשים הטורקים שנשלחו לאחר ניסיון כושל לאחד את קפריסין עם יוון לפני 46 שנה, היא נותרה מאז עיר רפאים. הוא כלוא בזמן ונשאר נטוש, אך אין שום סימן שהוא ננטש מעולם.
בעיר יש ראש עירייה יווני בהעדרו המייצג את הקפריסאים היוונים שנמלטו בשנת 1974 ואינם מורשים לחזור.
עבור תושביו, אתר הנופש הקוסמופוליטי שהיה פעם האי היה לסמל לכאב ולתסכול הכרוך בכישלונם של עושי השלום בפתרון בעיית קפריסין. הקפריסאים היוונים ראו בכך אמצעי זמני כאשר הודחו על ידי הצבא הטורקי בקיץ 1974. באוגוסט 1974 הם השתלטו על רובע ורושה היווני בעיקר בפמגוסטה, ושינו את מסלול ההיסטוריה של האי לנצח. הרשויות בצפון קפריסין השעו את כניסתם של קפריסאים טורקים וקרוביהם.
השנים סביב עצמאות קפריסין מבריטניה בשנות השישים והשנים שקדמו לחלוקתה בשנת 1974 היו סוערות, וסימנו את תחילתה של מלחמת אזרחים בין קפריסאים היוונים לטורקים בצפון קפריסין. סופה של השלטון הקולוניאלי הבריטי. בשנת 1960 הוביל לשלטון הקפריסאי הטורקי בצפון קפריסין, שהסתיים בפלישת הצבא הטורקי לבירת האי ניקוסיה ובעקבות כך כיבוש פמגוסטה וחלקים אחרים בצפון קפריסין, בהתאמה ב- 1973 וב 1974.
בינתיים, הסכסוך בין הקפריסאים היוונים והטורקים באי התעצם, והאו"ם כבר שלח את שומרי השלום הראשונים לקפריסין בשנת 1964. בשנת 1974 שלחה טורקיה את צבאה לצפון קפריסין כדי להגן על שטחה בדרום האיים, אך ללא כשהוא מזהיר כי פלש לפמגוסטה, כולל ורושה, שהייתה אז בעיקר מיושבת על ידי קפריסאים יוונים. הצבא הטורקי גידר וכבש את פרבר ורושה של פמגסוסט א ', זה עדיין נרתע גם היום, גם עם אזורים אחרים בשליטת טורקיה בצפון קפריסין.
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין היא חלק משטחה של פמגוסטה, שבירתה היא העיר המודרנית. הצפון, המכונה לסירוגין "צפון קפריסין הכבושה" או "צפון קפריסין", אינו מוכר באופן בינלאומי. המועצה הלאומית המעבר מוכרת רק על ידי טורקיה והיא נחשבת על ידי האומות המאוחדות כחלק מרפובליקת קפריסין.
מאז מלחמה קצרה אך הרסנית בשנת 1974, קפריסין חולקה לדרום יוון ולצפון הטורקי. לשני הצדדים יש חלקים משלהם של האי, אם כי הם חולקים את רובו בשלום ובהרמוניה יחסית. יוונים – קפריסאים טורקים התקיימו במקביל באיים, אם כי לא תמיד בדרכי שלום, אך לאחרונה הם הצליחו להתקיים יחד ולהתקיים בשלום.
עשרות אלפי קפריסאים יוונים ברחו לדרום, ואילו אוכלוסייה קטנה של קפריסאים טורקים החיים בדרום קפריסין ברחה לצפון. משאלי עם קודמים שקראו לאיחוד נכשלו, כאשר רוב הקפריסאים הטורקים תומכים בהפרדת הצפון והדרום לארצותיהם ושלושה רבעים מהקפריסאים היוונים הצביעו נגד איחוד. 2004 הייתה אווירה כללית של שיתוף פעולה, שכן 2004 הייתה גם השנה בה הרפובליקה של קפריסין תצטרף לאיחוד האירופי וטורקיה, המדינה היחידה שהכירה ברפובליקה הטורקית בצפון קפריסין, ביקשה חברות באיחוד האירופי. אבל התוכנית נדחתה על ידי היוונים עם 65 אחוזים שהצביעו לאיחוד. כעת, הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (TRNC) החליטה לפתוח מחדש את משאל העם הציבורי הראשון בנושא איחוד צפון ודרום קפריסין זה יותר מעשור.
מאז 1974, רבע מהעיר פמגוסטה, קפריסין הייתה אתר נופש פופולרי על חוף הים והחופים הטובים ביותר בחלק זה של הים התיכון משכו את העשירים והמפורסמים. כותרות כמו "הריביירה הצרפתית של קפריסין" הועברו, ובתחילת שנות השבעים היו בקפריסין 30 בתי מלון באזור "FamagUSTa" ובסביבתה. מאז האזור היה מגודר והתפתח למרכז תיירותי, אך גם התעשייה פרחה.
הוונציאנים ניסרו את הבסיס הצבאי של קפריסין ובילו את זמנם באי לביצור הערים הגדולות, ובכמה איים הם בילו חלק מזמנם בביצור הערים הגדולות.
חמש שנים של מלחמת גרילה הסתיימו כאשר קפריסין קיבלה עצמאות בשנות השישים בעזרת צבא ארה"ב והאיחוד האירופי. למרות שהושג הסכם חלוקת כוח בין הקפריסאים היוונים לטורקיה, המתיחות בין שתי הקהילות הללו המשיכה לעלות.
תנאי הריבונות הקפריסאית הקצו את בריטניה, יוון וטורקיה כערבים ביטחוניים לאומה הים תיכונית הנפתחת. יוון ניסתה להשתלט על האי ללא הצלחה, וטורקיה הייתה זו שראתה את יוון מפרה את הסכם השלום ופולשת לקפריסין. קפריסין קיבלה את עצמאותה, רק לאחר שפלשה לה טורקיה וחולקה בכוח 14 שנים אחר כך. בשנת 1974 התרחשה הפיכה נוספת נגד ממשלת קפריסין, שנתמכה על ידי החונטה הצבאית השלטת ביוון, שהביאה לפלישה הטורקית לקפריסין מצפון. זה הניח את התשתית לסכסוך ממושך, אך טורקיה לא יכלה לראות כי יוון מפרה את הסכם השלום.
